האם האורך קובע? גברים, איברי מין ודימוי גוף

לפני כמה חודשים הגיע אלי בחור בשנות ה-40 ליעוץ. היו לו כל מיני עניינים שהוא רצה לבדוק איתי. אחד מהם היה הגודל של הפין שלו. שלחתי אותו לבדיקה רפואית שכללה בדיקה הורמונלית וגופנית. אחרי כמה פגישות שבהן חזרתי על הדברים שהרופא אמר לו ושחיפוש באינטרנט היה מחזק הבנתי שלא תהיה לו מנוחה עד שאני אביט ואאשר לו שהוא נורמלי.

הודעתי לו באחת הפגישות שבפעם הבאה הוא יוכל להתפשט אם יבחר.

כשהתכוננתי לפגישה חשבתי להכין סרט מדידה כדי שהוא יוכל למדוד את עצמו אבל במחשבה שניה הכנתי כמה שאלות שהוא יכול לשאול את הפין שלו כדי לפתוח שיחה ביניהם שקיויתי שתוביל ליחסי ידידות.

מה הגודל הנורמלי של הפין? הטווח הוא כל כך גדול (4-12 סנטימטר במצב מנוחה) שלקח לי בדיוק חצי שניה להתבונן ולהגיד:"אתה נורמלי". המחקר המדעי מבוסס על מדידה של הפין במצב זיקפה וכולל מדידה של האורך וההיקף אבל לא הייתי זקוק למחקר כדי לאשר לו שהוא נורמלי.

מה שהיה חשוב בפגישה ההיא לא היתה האמירה שלי אלא הסמכות והחמלה שבה ביטאתי את הדברים. בכלל, מכיוון שאני לא אחות, רופא או פיזיותרפיסט אסור לי על פי חוק לגעת באיברי המין שלו. יכולתי להנחות אותו למדוד את הפין שלו בעצמו אבל זה לא היה הענין. הענין היה מה שמכונה דימוי גוף שהוא היחס בין הסוביקט שלו כגבר לבין האוביקט שנקרא הפין שלו.

המסר "אתה אהיב (lovable), אתה בסדר" הוא המסר שכולנו צמאים לו מהאנשים שאיתם אנחנו בקשרים קרובים.

השאלה שלמעשה מעסיקה אנשים עם דימוי גוף שלילי היא: האם הגוף שלי אהיב? (בפוסט אחר אני אכתוב על החרדה של האם ההכרה שלי (mind) אהיבה).

הנושא של דימוי גוף אצל נשים הוא נושא שכיח בדיון הציבורי. ההשפעה של התקשורת, הפרסום, הפורנוגרפיה, האבולוציה, ההורמונים וכולי כולם נידונים בקשר לנשים. אבל מה עם גברים?

גם לגברים יש דימוי גוף וגם הם עסוקים בשאלה:" האם אני אהיב?" ולחלקם יש דימוי גוף שלילי.

 יש לפחות שני מרכיבים לגבי המבט של הגבר על הפין שלו: המרכיב הגברי והמרכיב הנשי.

לגבי המרכיב הנשי נדמה שגברים בכלל והגבר הישראלי בפרט לא כל כך מחשיבים איך הגוף העירום שלהם נראה. ההבניה החברתית היא שהגבר מוערך כספק מזון וסטטוס חברתי ונמדד ביכולת שלו להרויח ולספק צרכים חומריים וליצג אותם באופן שבו הוא מציג את עצמו. נוצות, פרוות ועצמות של חיות בחברות ציד ושעונים יקרים ובגדי מותגים בחברה תעשייתית. לכן דימוי הגוף של רוב הגברים לא מהווה מקור לקשיים בתפקוד מיני ולא מהווה מניעה ליצירת קשרים עם נשים. (הנושא שונה מאוד בקהילה ההומוסקסואלית שבה מראה הגוף משחק תפקיד מרכזי במידת הנחשקות המינית).

המבט השני של גברים על עצמם הוא המבט של גברים אחרים. במבט הזה גברים תופשים את עצמם כמתחרים.  הם עסוקים בלדרג את עצמם בהשוואה לגברים אחרים בהיררכיות של כוח וסטטוס. בתחום דימוי הגוף אחד המדדים הוא כוח פיזי כפי שמתבטא במסת שרירים והמדד השני הוא אורך הפין.

בזמן הלידה אורך הפין של התינוק הוא  2-3 סנטימטר במצב מנוחה. הפין מתחיל להתארך בגיל 11.5 וקצב הגידול שלו מגיע לשיאו בגיל 12.5. יש שונות גדולה באורך וברוחב הסופיים ולכן הדבר החשוב מבחינה רפואית הוא קצב הגידול בגיל ההתבגרות. אולם מבחינה חברתית כל נער עסוק בשאלה מתי אני כבר  גבר.  בני הנוער עסוקים בלהשוות את עצמם לקבוצת השווים והתפתחות מאוחרת שנמדדת בסימני מין משניים, כולל אורך הפין, מהווה עילה להערות ומילות גנאי שתורמים ליצירת דימוי גוף שלילי.

מכיוון שמדובר במדד שמסמל כוח יש טאבו חברתי לדבר על הנושא. גברים רבים עסוקים בלהסתיר את הפין שלהם מתוך חשש שחשיפה תוביל לשיפוטיות.

יוצר סרטים בריטי יצר סרט שלם על היחסים של גברים והפין שלהם.

אחד המרואיניים בסרט הוא גבר עם פין נורמלי שבחר לעשות ניתוח לעיבוי הפין. הראיון מראה באופן ברור שהנושא איננו הגודל האוביקטיבי של הפין אלא דימוי הגוף והמשמעות שהגבר מייחס לאורך הפין שלו.