שינויים נורמליים במיניות אחרי אמצע החיים

עם עליית תוחלת החיים ואיכות החיים חיים כיום יתר ויותר אנשים שמבקשים להמשיך להיות פעילים מינית. הסיבה לכך היא שלמרות כל השינויים הללו הדבר שלא משתנה אצל הרבה אנשים הוא הצורך הפנימי בקירבה ריגשית, במגע גופני ובחברות. אילו שבוחרים בכך מוצאים עצמם מתמודדים עם אתגרים רבים ברמה הגופנית, הנפשית והחברתית.

שינויים בתפקוד איברי המין

הירידה ברמת האסטרוגן מובילה אצל האשה לירידה ברמת הסיכוך הגמישות והעובי של הנרתיק. בעקבות כך נשים עשויות לחוות כאב בזמן קיום יחסי מין. אצל גברים יש ירידה בזרימת הדם לפין שמאריכה את הזמן הנדרש להגיע לזיקפה, גורם לירידה מהירה בזיקפה לאחר אורגזמה. בשני המינים עוצמת התחושות בזמן אורגזמה נחלשת.

מחלה או מגבלה גופנית של בן הזוג

עם העלייה בגיל השכיחות של מצבים כרוניים עולה. השינוים מצריך חשיבה מחודשת על הדפוסים המיניים של בני הזוג. בהיעדר תקשורת טובה וחשיבה משותפת עשויים בני הזוג לותר על המימד האינטימי של היחסים ביניהם.

היעדר בן/בת זוג

עם העליה בגיל חלק מבני הזוג עוברים מהעולם. האלמן או האלמנה מוצאים את עצמם במצב שלא היו בו הרבה שנים. תרגול מחודש של התנהגויות חיזור ופיתוי ופיתוח מיומנויות חדשות (כמו שימוש באתרי אינטרנט לפנויים פנויות) מהוים אתגר שהתמורה בצידו

יחס החברה למבוגר ולזקן

היחס הכללי של החברה נוטה להתיחס למבוגרים זקנים כלא מיניים. המחשבה שיחסי מין היא לצעירים יפים ובריאים ושיחסי מין הם בעיקרם בין איברי המין משקפת תפיסת מיניות שמבוססת על פוריות. למרות היעדר הסיכוי לפוריות אנשים באמצע החיים ממשיכים לגלות ענין רב ביחסי מין כאמצעי לביטוי וימירת קירבה אינטימיות וחשק מיני.